אודות

יעל רופמן - אכילה רגשית

הדרך שלי מאכילה רגשית לאכילה מודעת

במשך שנים אכלתי כדי לברוח מרגשות ומחשבות שלא ידעתי איך להכיל.
כל-כך פחדתי להרגיש שכבר הייתי אוכלת מראש כל פעם שחשדתי שאולי עוד מעט יופיעו רגשות שאין לי מושג איך להתמודד איתם. במקום להתמודד עם הרגשות שהמציאות העלתה התמודדתי עם בושה ואשמה על זה שאכלתי.
לא הבנתי איך יכול להיות שבכל תחום בחיים אני מצליחה ומתקדמת ורק כשזה מגיע לאוכל אני לא מצליחה לשלוט בעצמי.

התחלתי דיאטה שוב ושוב, ירדתי במשקל, שמרתי על אכילה נכונה לפי התפריטים.
כל פעם מחדש הגעתי לרגע משבר בו חרגתי מהתפריט ונכנסתי ללופ שבו "אם כבר – אז כבר".
שוב ושוב החלטתי שאם כבר אכלתי כף אורז אחת יותר מדי, אז כבר מותר לאכול הכל וממחר דיאטה.

כך מצאתי את עצמי שוב ושוב בלופים של ירידה ועלייה במשקל. שנאתי את עצמי. הרגשתי חלשת אופי. הייתי אבודה.
עד שהבנתי שכל התפריטים והדיאטות בעולם לא יעזרו לי, כי הבעיה האמיתית שלי היא אכילה רגשית.

יצאתי למסע ששינה את חיי בו הפסקתי לעשות דיאטות.
במקום הדיאטות התחלתי לשנות את ההרגלים הרגשיים והמחשבתיים ששלחו אותי לאכול מהסיבות הלא נכונות:

  • התחלתי לאכול רק כשאני מרגישה רעב והפסקתי כשאני שבעה
  • הפסקתי להתנהל לפי תפריטים והוראות אכילה. נתתי לעצמי רשות לאכול כל מה שעושה לי נעים בגוף ובלב
  • למדתי להכיל את הרגשות שלי בלי לתת להם לשלוט בהתנהגות שלי
  • שחררתי את האשמה והפרפקציוניזם מהאכילה. גייסתי סלחנות ואהבה לעצמי

התהליך הזה לימד אותי לקבל את עצמי, להתייחס לעצמי בחמלה ובכבוד וליצור שינוי בחיים שלי ממקום אוהב, מעריך ומקבל.
למדתי להפסיק לפחד מהרגשות שלי ולאפשר לעצמי להרגיש ולהתבטא.

חוץ מזה ירדתי יותר מ-60 ק"ג, ואני שומרת על המשקל בקלות כבר כמעט 10 שנים.
אני שמחה להגיד שהירידה במשקל היא לא החלק המרכזי במסע שלי. הרווחים הגדולים והמרכזיים של המסע הם הרשות שנתתי לעצמי להרגיש, לקבל תחושות ורגשות ולהפסיק להדחיק.

לא עשיתי את התהליך הזה כדי להיות בר רפאלי, עשיתי אותו כדי להרגיש טוב יותר ועל הדרך רזיתי.

לא הפכתי למאושרת כי רזיתי.
עשיתי הרבה דיאטות. רזיתי בהן. והשמנתי. ורזיתי. והשמנתי. ורזיתי.
כל פעם שרזיתי, לא הפכתי למאושרת יותר. נהפוך הוא. רק שנאתי את עצמי יותר.
הפכתי למאושרת רק כשלמדתי להתמודד עם הרגשות שלי. כשלמדתי להתמודד עם הרגשות שלי – אכלתי פחות.
כשאכלתי פחות רזיתי. זה הסדר הנכון. זה הסדר ההכרחי.

כשיצאתי למסע הזה לא התכוונתי להפוך אותו למקצוע. בסך הכל רציתי להציל את החיים שלי.
אבל מאז ראיתי סביבי כל-כך הרבה נשים שנאבקות באכילה רגשית ומנסות לטפל בה באמצעות דיאטות. דיאטות שרק מחמירות את הבעיה ומתסכלות אותן.
החלטתי שאסור לי לשבת ולשתוק. שאני חייבת לעשות מעשה ולהנגיש את מה שאני יודעת על השחרור ממעכל הדיאטות, האכילה הרגשית והאשמה.

אני זוכרת כמה היה קשה לי להיות במאבק האינסופי הזה עם האוכל ועם הרגשות שלי. אני זוכרת כמה זה כאב לי וכמה הייתי מיואשת.
שוב ושוב עשיתי את אותן הפעולות, את אותן הדיאטות, שיצרו את אותן התוצאות – ירידה במשקל ואחריה עליה במשקל מתובלת בהמון תסכול ושנאה עצמית.

לא הפסקתי לשאול את עצמי מה לא בסדר איתי עד שבסוף גיליתי שהכל בסדר איתי.
פשוט אמרו לי כל הזמן מה אני צריכה לעשות ואמרו לי שהכל מתחיל בראש, אבל אף אחד לא הסביר לי איך עושים את השינוי הזה בראש ואיך מנתקים את הקשר בין אוכל לרגש לתמיד.

הכל בסדר איתי בדיוק כמו שהכל בסדר איתך.
גם את יכולה לצאת מהלופים הבלתי נגמרים של דיאטות והלקאה עצמית.
השחרור שלך מהתלות הרגשית מהאוכל נמצא ממש כאן, אני מזמינה אותך לאפשר את זה לעצמך.