אויבים לא מכניסים הביתה, אוכל – כן

כשאנחנו מגיעות לדיאטנית או קבוצות אורח חיים בריא הדבר הראשון שאומרים לנו זה להוציא אויבים מהבית. הכוונה היא כמובן לא שנוציא מהבית לוחמים חמושים שרוצים להרוג אותנו, אלא שנדאג שמאכלים שאנחנו אוהבות לא יהיו בסביבה שלנו, כדי שלא נאכל אותם.

הרעיון מאחורי העצה הזו כביכול הגיוני – אם את רוצה לאכול פחות מהעוגיות תדאגי שלא יהיו עוגיות בסביבה שלך ואז לא יהיה לך איך לאכול אותן.
אבל האמת היא שהרעיון הזה פוגע בך וגורם לך בסופו של דבר לאכול יותר מהעוגיות.

במוח שלנו יש את מה שנקרא אפקט ההדחקה – ככל שאנחנו מנסות לא לחשוב על משהו ככה אנחנו חושבות עליו יותר.
המח שלנו לא יודע לייצג לא, אז אם אני מחליטה ששוקולד הוא אויב, אני לא מכניסה אותו הביתה, ושואפת לא לאכול אותו, כל מה שהמח חושב עליו כל היום זה השוקולד הזה.
כלומר, כל פעם שאת מחליטה שבגלל סיבות של הרזיה מעכשיו את לא אוכלת סוכר לבן, גלוטן, פחמימות, שומן רווי או כל דבר אחר – המח שלך מתעסק יותר ויותר הזמן במאכל האסור הזה, את כל הזמן חושבת עליו, מפנטזת עליו, מתרגשת ממנו ורוצה אותו יותר ויותר.

ככל שהמח מפנטז יותר, הריגוש גובר והתשוקה עולה יותר.
וכשאת כבר כן נתקלת במאכל הזה, באויב שאת לא רואה ביום-יום שלך כי הוצאת אותו מהבית, את לא יכולה לאכול ממנו רק קצת. זה הופך להכל או כלום. הריגוש שנבנה בתוכך ביחד עם הידיעה שכרגע את עושה משהו לא בסדר ושממחר לא תגעי במאכל הזה לעולם גורמים לך לאכול ממנו עוד ועוד עד שהוא נגמר.

כדי להיות מסוגלת להפסיק ליפול על האוכל, את צריכה לעשות בדיוק ההפך. את צריכה להוריד ממנו את הריגוש, לנתק את המטען הרגשי ולא למצוא את עצמך חשובת עליו כ"כ הרבה. כדי להיות מסוגלת לחיות בשלום ליד המאכלים שאני אוהבת, בלי שהמח שלי יחשוב רק עליהם ויתעסק רק בהם, אנחנו חייבות לנרמל את האכילה של המאכלים הטעימים האלה ולהפוך אותם לשווים מבחינה רגשית. אנחנו צריכות לשאוף לכך שמבחינה רגשית לא יהיה כל הבדל אם אכלתי ברוקולי או אכלתי ג'חנון.
וזה קורה רק כשאנחנו מרשות לעצמנו לאכול את המאכלים האלה.

נכון, בהתחלה העוגיות והמאפים והפיצות וכל מה שהיה פעם אסור מאוד מלהיב, ואח"כ כשהן הופכות לחלק בלתי נפרד מהשגרה, כשאת אוכלת אותן ברשות מלאה, בלי ייסורי מצפון, אשמה, הלקאה עצמית ומחשבה על איך תקזזי אותן – הן פשוט עוגיות. בדיוק כמו שאת קונה סמארטפון חדש ובימים הראשונים את מתלהבת ממנו ומתרגשת מכל הפיצ'רים הנהדרים בו ואחרי כמה שבועות הוא פשוט הסמארטפון שלך. בלי הריגוש מסביב. אם כל פעם שהיית נוגעת בסמארטפון היית מספרת לעצמך שהסמארטפון הוא אויב, זה שאת נוגעת בו הופך אותך לחוטאת וחסר כח רצון ושממחר לא תגעי יותר לעולם בסמארטפון – הריגוש לא היה יורד.

האוכל לא שונה מהסמארטפון שלך.
אם תתני לעצמך רשות מלאה לאכול הכל אחרי זמן מה כל הרומנטיזציה, ההתלהבות והריגוש מהאוכל ה"אסור" תפחת ותעלם. גם ארוחה במסעדה של 5 כוכבי מישלן לא כ"כ תרגש אותך אם תאכלי אותה מדי יום ביומו.

ממקום כזה שיש לנו רשות מלאה לאכול ואין הבדלים בהתייחסות הרגשית שלנו ובמשמעות שאנחנו נותנות לעצמנו על האכילה, מהמקום הזה שהמהות שלי זהה בין אם אכלתי תפוח ירוק ובין אם אכלתי פאי תפוחים – אנחנו מסתגלות לאוכל והריגוש ממנו יורד. מהמקום הזה יש לנו ריבונות על האכילה שלנו והאוכל לא מנהל אותנו יותר. כך אנחנו באמת יכולות להיות חופשיות מהאכילה הרגשית.

כשאנחנו מגבילות את האכילה שלנו, אנחנו לא חוות הסתגלות. האוכל האסור תמיד נשאר קסום ותמיד אנחנו מרגישות שאי אפשר לעמוד בפניו. האיסורים וההגבלות מונעים את ההסתגלות וגורמים לנו לאכול בסופו של דבר יותר מהמאכל ממנו אנחנו שואפות להמנע. כשאנחנו ברשות מלאה אנחנו יכולות לבחור האם לאכול, אם זה באמת מה שאנחנו רוצות לאכול, להנות מהאכילה ולעצור בזמן. אנחנו גם יכולות לבחור לא לאכול בלי להרגיש קרבן ובלי לחשוב כל היום על האוכל שנלקח מאיתנו. אבל כשאנחנו בלי רשות מלאה אנחנו או קרבנות שרק מפנטזות על האוכל האסור או אוכלות בלי שליטה ובלי הנאה כי "ממחר חוזרים לשמור".

בסופו של דבר, חשוב להבין ולזכור שאוכל הוא לא אויב.
אוכל לא בא להרע לך ולא בא להיטיב איתך, הוא לא אויב ולא חבר.
אוכל הוא דבר שאת מכניסה לגוף במטרה להזין אותו ולהנות ממנו.

השימוש במילה כ"כ טעונה רגשית כמו אויב רק מאדיר את המשמעות הרגשית שיש לאוכל עליך ורק מפעיל אותך יותר.
כשאנחנו קוראות לאוכל אויב אנחנו נותנות לו מקום גדול ומאיים בחיים שלנו, אנחנו נותנות לו כח השפעה עלינו.
מי שרוצה להשתחרר מאכילה רגשית שואפת לעשות בדיוק את ההפך – לנתק את כל המשמעויות הרגשיות הנלוות לאוכל ולהשאיר את האוכל רק אוכל.
לא מושחת, לא מענג, לא מפתה, לא רעל ולא אויב.

אז אל תכניסי אויבים הביתה, אבל אל תשכחי שהעוגיה היא לא לוחם דעא"ש שבא לערוף לך את הראש, ולכן אפשר להכניס אותה בכיף.

2 Responses to אויבים לא מכניסים הביתה, אוכל – כן

כתיבת תגובה