אנשים טועים לחשוב שאכילה רגשית היא איזשהו באג או פגם בראש. שמשהו במוח שלנו – האכלניות הרגשיות, (ואני מניחה שכל מי שיושבת כאן מגדירה את עצמה אכלנית רגשית) – דפוק. אבל האמת היא שאין כל פגם במוח שלנו שהוא פונה Continue reading →
רבות מאיתנו אומרות שהאוכל מנהל אותן. שהאוכל משתלט עליהן. שהוא שולט במעשים שלהן ושאין להן שליטה מולו. זו לא האמת. זה לא השוקולד ולא הבורקס שמנהלים אותנו. מה שבאמת מנהל את האכילה הרגשית שלנו בלי יוצא מן הכלל זה הרגשות. Continue reading →
אחד
המיתוסים הנפוצים והמעצבנים ביותר בכל הנושא של טיפול באכילה רגשית הוא שמספיק
להיות מודעת לכך שזו אכילה רגשית. זה מעצבן כי לרובנו המכריע זה לא עובד. אנחנו
מודעות, אנחנו בכל זאת אוכלות ואז זה רק כואב פי כמה.
אחרי רצף של הרבה יותר מדי ארוחות חג (לטעמי לפחות) אני שמחה לומר שהחג האהוב עלי ביותר כבר כאן – חג החזרה לשגרה. בין אם את חובבת שגרה (כמוני) ובין אם ממש נהנית מחגים שוברי שגרה, אני מניחה שהסיכוי שלפחות Continue reading →
רובנו נשים מאוד עסוקות שמבלות לא מעט מהזמן בפנטזיה על הרגע בו נהיה בחופש, נרים רגליים ולא נצטרך לעשות כלום. אנחנו רק מפנטזות על הרגע בו כל רשימת המטלות והדברים שצריך להספיק תנוח בצד ואנחנו נוכל פשוט להרפות. ואז, כשמגיע Continue reading →
יש הנחה כזו שאכילה רגשית זה דבר שקורה רק במצבי משבר, כשאת נכנסת למיטה עם קופסת גלידה או חבילת שוקולדים ואוכלת תוך כדי בכי, כאילו החיים שלך לקוחים מתוך סצנה של "האנטומיה של גריי".
