איך לחזור לשגרה אחרי החגים (בלי לחזור שוב על כל מה שלא עבד בפעם הקודמת)?

אחרי רצף של הרבה יותר מדי ארוחות חג (לטעמי לפחות) אני שמחה לומר שהחג האהוב עלי ביותר כבר כאן – חג החזרה לשגרה.
בין אם את חובבת שגרה (כמוני) ובין אם ממש נהנית מחגים שוברי שגרה, אני מניחה שהסיכוי שלפחות פעם אחת בתקופה הזו סיננת 'אחרי החגים' גבוה מאוד. הרי זה הטבע שלנו, לדחות את כל השינויים, התיקונים, השיפורים וכל מה שלא מתאים עכשיו לאח"כ, במיוחד כשמדובר על שגרת אכילה בחגים מלאי אוכל, במיוחד שהמשפט 'אחרי החגים מתחילים דיאטה' כ"כ שגור בתרבות, במיוחד שכל ערוצי הפרסום מוצפים בימים אלו בפרסומות שקוראות לנו לקזז ולפצות על מה שהיה במהלך החג בתוספת תמונות לפני ואחרי.

אז אחרי החגים הזה שכל הזמן חיכה לנו מעבר לפינה כבר כאן, וכמאמר השיר – אחרי החגים יתחדש הכל. יתחדשו וישובו ימי החול ואיתם יתחדש וישוב אותו המעגל הידוע בו שוב נחזור לשמור ולהקפיד ונתחיל דף חדש מלא מוטיבציה וכח רצון של הקפדה על תזונה סופר בריאה ולא משמינה פלוס הקפדה על פעילות גופנית. דף חדש שהפעם, כך אנחנו מאמינות, יחסל את האכילה הרגשית.

דף חדש? כביכול. כי הדף הזה ישן, ישן מאוד.

היינו בסרט הזה טריליון פעמים לפחות, ואנחנו גם יודעות בדיוק איך הוא הולך להסתיים. אנחנו יודעות שזה יעבוד עד שזה יפסיק לעבוד.
אנחנו יודעות שכל פעם מחדש אותו התסריט מתרחש – אנחנו מקפידות ממש על האכילה לפי החוקים ולא נוגעות בשום דבר שאסור לנו. עד שאנחנו כן נוגעות באחד האסורים האלה וכשזה מתחיל זה לא נגמר – כפית מקינוח או בורקס קטן הופכים במהירות גדולה מדי למסיבת אוכל אחת גדולה בה אנחנו אוכלות את כל מה שנמנענו ממנו באדיקות גדולה. זה הרי תמיד קורה, גם אם אנחנו נשבעות שהפעם זה לא יקרה.

זה תמיד קורה כי הבעיה שלנו היא לא האוכל.

אנחנו יודעות בדיוק מה כדאי לאכול, כמה, איך ומתי. לא חסר לנו ידע וגם לא כח רצון.
מה שחסר לנו זה טיפול בשורש הבעיה – ההתמודדות עם הרגשות ששולחים אותנו לאכול גם כשאנחנו לא רעבות.

בואו נחשוב על זה רגע, אכילה רגשית היא אסטרטגיית התמודדות עם רגשות שלא מתאים לנו להתמודד איתם. זה יכול להיות רגשות נעימים וכייפים כמו שמחה אהבה, אושר, והתלהבות וזה יכול להיות גם רגשות פחות נעימים כמו יאוש, תסכול, חרדה, אכזבה וכעס. לא משנה מה אנחנו מרגישות, גם אם זו לא דרמה גדולה והצפת רגשות היסטרית – כשזה מרגיש שזה גדול עלינו ומלא מתאים – אנחנו אוכלות. זה דפוס אוטומטי שהתפתח בנו כי אנחנו לא יודעות מה לעזאזל לעשות עם הרגשות שלנו, ואין תפריט בעולם שישנה את זה. גם לא כח רצון של פלדה. מה שישנה את זה יהיה רק פיתוח של עוד אסטרטגיות התמודדות עם הרגשות.

הנטייה הטבעית שלנו כאכלניות רגשיות היא להילחם ברגשות, לעשות הכל כדי להרגיש טוב מיד, לא לשים לב אליהם, להתכחש אליהם ולהדחיק אותם. אין ספק שאוכל הוא דרך מעולה להתרכז במיליון דברים אחרים מלבד להרגיש את הרגש – זה מתחיל עם תשומת לב לטעמים, ממשיך עם ריכוז בזה שכבד לי כי אכלתי יותר מדי ומשם ממשיך להתמקדות באיך שוב הרסתי ולמה אני נראית כמו שאני נראית.

כשנפסיק לראות ברגשות שלנו אויב שצריך להילחם בו או לברוח ממנו, נוכל לפתח איתם מערכת יחסים אחרת. כשנקבל את הרגשות נוכל לשבור את המעגל הבלתי נגמר הזה של המאבק בהם ואז פשוט נאפשר להם להיות. אם רק נסכים להתמסר לרגשות שעולים בנו – בלי לכעוס על קיומם, נתפלא לגלות שהרגשות לא מתעצמים. הם מופיעים והם נעלמים ומפנים את מקומם לחוויה רגשית אחרת, בדיוק כמו גל שמגיע לשיא שלו ונשבר. המטרה שלנו היא להנות מהמערכת הרגשית, להרגיש טוב ולא לסבול ממנה או שהיא תנהל אותנו.

נכון, אנחנו לא יכולות לשלוט במה שאנחנו מרגישות אבל אם אנחנו יודעות איך לעבוד עם המערכת הרגשית שלנו, אם אנחנו מוכנות לתת לרגש להיות וגם לחלוף אנחנו לא תגובתיות ולא חייבות לפעול מתוך הרגש. אנחנו יכולות לכעוס אבל לא לתקוף, לפחד אבל לא לברוח, להיפגע אבל לא להשתבלל. אה, כן. איך שכחתי? אנחנו יכולות כמובן גם לא לאכול רק כי הרגשות שלנו כאן. אנחנו באמת יכולות ליישם את כל הידע שיש לנו על תזונה ולהגיע למצב בו רוב הזמן התזונה שלנו עושה לנו טוב ונעים בגוף ובלב.

אז כן, אחרי החגים כבר כאן וזה זמן מעולה לקבלת החלטות ופתיחת דף חדש, רק שהפעם אני מכל הלב ממליצה לך לפתוח דף חדש אמתי, דף חדש שלא מתרכז שוב בתפריט שלך, אלא מוכן לשים את הפוקוס על מה שבאמת גורם לך לאכול גם כשאת לא רעבה ולהשתחרר מאכילה רגשית.

ההמלצה שלי להחלטה של אחרי החגים: לתת מקום לרגשות שלנו ולהתמודד איתם במקום לאכול אותם.

מה זה אומר בפועל, ברמה הפרקטית-מעשית?

  • כשאנחנו רוצות לאכול למרות שאנחנו לא רעבות נעצור לזהות מה אנחנו מרגישות
  • במקום לדכא את הרגש שאנחנו חוות או להתעלם ממנו נאפשר לו להיות בתוכנו בלי להלחם בו, לשפוט אותו או לנסות להפוך אותו לרגש אחר
  • נקפיד לא לשקוע ברגש ולהתבוסס בו ובמחשבות סביבו, נשחרר את המחשבות ונסכים לחוות את הרגש כפי שהוא בא לידי ביטוי בחוויה הפיזית בגוף
  • נזכור שכשאנחנו לא מתנגדות לרגש ולא נתקעות בתוך מחשבות וניתוחים אינסופיים רגש הוא כמו גל שמגיע לשיא שלו, נשבר ומפנה את מקומו לרגש אחר, לחוויה רגשית אחרת.

לקבל את הרגשות שלנו, לא משנה כמה כואבים הם, זה המפתח לשחרור מאכילה רגשית אבל גם המפתח לבריאות, אושר שלווה וסיפוק. מפחיד ככל שזה ישמע, להתמסר לרגשות שלנו ולתת להם מקום לא יכול להיות גרוע יותר מאשר להמשיך לבזבז את כל החיים שלנו עם התעסקות בלתי נגמרת באוכל ומשקל והימנעות מרגשות.

אני מבטיחה לך שברגע שתסכימי להבין ולהרגיש את כל קשת הרגשות שלך החיים שלך ישתנו. לא תצטרכי יותר לחפש מסעדה, סופר, מקרר או ממתק בשולחן של החברה בעבודה כדי להכיל את הרגשות שלך. האושר כבר לא יגיע בקופסא, שקית, צנצנת, או קרטון. האושר יהיה שלך.

5 Responses to איך לחזור לשגרה אחרי החגים (בלי לחזור שוב על כל מה שלא עבד בפעם הקודמת)?

  • הלוואי. לצערי זה נשמע לי דמיוני

  • הלוואי. לצערי זה נשמע לי דמיוני, הייתי רוצה לחוות הצלחה ושינוי

    • תמר, אני באמת מאמינה שזה אפשרי עבור כל אחת.
      לפעמים פשוט לדעת מה צריך לעשות לא מספיק ואנחנו צריכים מישהו שילווה אותנו ביישום, ייתן לנו את הכלים המתאימים בסדר הנכון, ידגיש בפנינו מה עובד, מה מתאים לנו ויוודא שהפעולות שנעשות נעשות בצורה נכונה המתאימה לנו, לאורח החיים שלנו, לחוזקות שלנו ולאתגרים שלנו.
      לא אשקר, זה תהליך מאתגר. אבל זה לגמרי אפשרי. וביננו – הרבה יותר מאתגר להשאר במעגל האכילה הרגשית המרושע הזה

  • הזיהוי של הרגש ועוד יותר מזה של המחשבה האוטומטית שהפעילה אותו הוא האתגר הקשה ביותר. פעמים רבות התחושה בגוף היא הסממן הברור ביותר, ולפעמים היחיד, לכך שהלופ מתחיל מחדש. למשל-תחושה של חוסר שקט פיסי שמתגלמת בין השאר בהליכה בלתי פוסקת למטבח. הזיהוי הוא של תחושת אי השקט הפיסי ואולי גם הנפשי אבל לא של המקור הרגשי שמעורר אותה. אני לחלוטין מבונה ומסכימה עם מה שאת כותבת אבל חושבת שיש שלב מקדים לרגש, מה שהופך את כל ההתמודדות לקשה מאוד. בנוסף, הרגש הופך להיות לפעמים סוג של אוטומט שהופנם בשלבים מוקדמים בחיים ואז הדרך לחשוף את אותו רגש היא לא פשוטה (כלומר הבנה עמוקה כי כאשר מתעוררת בי למשל חרדה אני מתרגמת את זה לחוסר שקט שניתן להרגיעו רק עם אוכל).

    • אני מאוד מסכימה עם מה שאת כותבת. זו אחת מהסיבות שבתהליכים שאני מלווה אני מקפידה לעבוד על חיבור לרגש גם במנותק מהאוכל. על זיהוי רגשות. זיהוי מתי הם עולים. לאיזה לופים מחשבתיים הם מכניסים אותנו. איזה תחושות עולות בגוף….
      זה לא תהליך של זבנג וגמרנו, זה דורש המון תרגול וקשב ונשמע שאת במסלול הזה וזה מאוד משמח אותי!

כתיבת תגובה