אכילה רגשית – איך מתמודדים איתה ומה מניע אותה?

רבות מאיתנו אומרות שהאוכל מנהל אותן. שהאוכל משתלט עליהן. שהוא שולט במעשים שלהן ושאין להן שליטה מולו. זו לא האמת. זה לא השוקולד ולא הבורקס שמנהלים אותנו. מה שבאמת מנהל את האכילה הרגשית שלנו בלי יוצא מן הכלל זה הרגשות. כי כמו שכבר אמרתי לא פעם ולא פעמיים – המניע באכילה רגשית הוא הרגש לא האוכל.

בסופו של דבר חשוב להבין שאכילה רגשית היא אסטרטגיה מדויקת להפליא של תת המודע שלנו להדחקה של רגשות. האכילה הרגשית מאפשרת לנו לא להתמודד עם הרגשות ששולחים אותנו לאכול.

כאכלניות רגשיות אנחנו אוכלות כשהרגשות מציפים אותנו.
לא משנה מה אנחנו מרגישות, כשזה מרגיש שזה גדול עלינו, אנחנו אוכלות. האוכל הפך למקור לנחמה, לעידוד, לפורקן ולסיפוק. זהו דפוס אוטומטי שהתפתח בנו כי אנחנו לא יודעות איך להכיל רגשות. כשעולה בנו רגש ואנחנו לא יודעות מה לעשות איתו, אנחנו לא מסוגלות להכיל אותו, אנחנו רוצות לברוח ממנו ואז אנחנו מוצאות מפלט באוכל. כעס – אוכל. שעמום – אוכל. עייפות – אוכל. חשש – אוכל. התרגשות – אוכל. חרדה – אוכל. שמחה – אוכל. התאהבות – אוכל. חוסר אונים – אוכל. לא משנה מה אנחנו מרגישות אנחנו נענות לו באותו האופן – אוכל.

כמובן שהאוכל לא מתקן אף אחד מהרגשות האלה, אולי הוא מנחם אותנו בטווח הקצר ומסיח את דעתנו מאי הנוחות הרגשית ואולי אפילו ממש מקהה את הכאב הרגשי, אבל הוא לא פותר את הבעיות. זה פתרון מדומה לחלוטין. האוכל מעמעם את הכאב או חוסר הנוחות הרגשית, אבל בסופו של דבר הכאב נותר בפנים מציף ומשתק.

אם כבר הוא רק גורם לנו להרגיש עוד פחות טוב בטווח הארוך כי בסופו של דבר נצטרך להתמודד גם עם המקור של הרגש, עם מה שהתחיל אותו, וגם עם חוסר הנוחות שהאכילה מעוררת בנו ועם קונפליקטים שקשורים בתחושת המסוגלות שלנו, הדימוי העצמי שלנו ודימוי הגוף שלנו שהאכילה לא פעם מערערת.

הרגש הוא אחד הכוחות הכי חזקים שפועלים בנו ואם אנחנו לא יודעים איך לנהל אותו קרוב לוודאי שהרגש ינהל אותנו ואת החיים שלנו וקרוב לוודאי שזה יהיה בצורה הכי הרסנית שיש. המטרה שלנו היא להנות מהמערכת הרגשית, להרגיש טוב. לא לסבול ממנה ובטח לא שהיא תנהל אותנו.

אם אנחנו לא מפתחות את המערכת הרגשית אנחנו חוות את הרגשות רק כשיש הצפה רגשית – או שאנחנו לא מרגישות כלום או שאנחנו מרגישות כשאנחנו מאוד כועסות, כשאנחנו מאוד מאוהבות, כשאנחנו מאוד עצובות. מרגישים רק כשהרגש ברמות קיצוניות, אבל ביום יום אנחנו לא נותנות בכלל את הדעת על זה. לכן, כשהרגש מגיע אנחנו ישר בורחות לקבור אותו תחת אוכל והרבה ממנו.

כדי לעבוד בצורה נכונה יעילה ומיטיבה אנחנו צריכות ללמוד איך להתחבר לרגשות, איך לתת להם מקום, איך הם מפעילים אותי ואיך לחוות אותם. שזה בערך ההפך מהנטייה הטבעית שלנו.

רגש הוא תגובה כימית לאירוע שמתרחשת במוחנו. האירוע הזה יכול להיות מופעל ממקור חיצוני כמו סיטואציות ומצבים שונים, או ממקור פנימי – המחשבות שלנו, הזיכרונות, הדמיון, האמונות.

התפקיד של הרגשות הוא ללמד אותנו על העולם הפנימי שלנו, בדיוק כמו שחמשת החושים מספקים לנו הדרכה ומידע על העולם החיצוני. תחשבי כמה אסירת תודה את על המידע שמגיע מהחושים שלך, כמה את מעריכה את היכולת לראות, לשמוע, לטעום, לגעת ולהריח. אנחנו לא כועסות על החושים שלנו או מנסות להתעלם מהם. אנחנו מקבלות אותם כי אנחנו מבינות את המטרה שלהם – לעזור לנו להבין ולהתנהל עם העולם החיצוני לנו. בלעדיהם היה לנו מאוד קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי להתקיים. אבל כשזה מגיע לרגשות שלנו שם אנחנו מוכנות לוותר על הכל לסגור את הבסטה ולא להרגיש. הרגשות שלנו מפחידים אותנו, מבלבלים אותנו, מפריעים לנו. אנחנו מוכנות לאכול, לצאת לשופינג, לעבור לאלכוהול, לסמים, להימורים, לעבודה – כל דבר רק לא להרגיש אותם.

דמייני את עצמך נמנעת ככה מהחושים שלך, נשמע די הזוי לא?
זה הזוי בדיוק כמו להמנע מהרגשות שלך כי המטרה שלהם היא בדיוק אותה המטרה של חמשת החושים שלך – לשמור אותך בטוחה מחוץ לסכנה, לנווט אותך למה שבריא נעים ומשמח בחיים שלך ולהרחיק אותך ממה שמסוכן ומאיים על החיים שלך. את לא כועסת על האף שלך כשאת פותחת את קופסת האוכל ומריחה צחנה של אוכל מקולקל, למרות שזה מסריח את שמחה שהאף שלך הזהיר אותך לפני קלקול הקיבה. אז למה כשהרגש מזהיר אותך מסכנות ושומר עליך את כועסת עליו?

לימדו אותנו שיש אוסף של רגשות שעדיף לא להרגיש ולא להראות. אוסף של רגשות שנחשבים שליליים ולכן עדיף להחביא אותם ולהשתיק אותם. למעשה כל הרגשות הם לא חיוביים ולא שליליים הם פשוט רגשות אנושיים. זו הגישה שלנו כלפיהם ששלילית. מה שפוגע בנו זה לא עצם זה שעלה בנו בנו כעס או תסכול או יאושר או חוסר אונים. מה שפוגע בנו אלה הם דרכי ההתמודדות הלא יעילות שלנו שנובעות רובן ככולן מהפחד שלנו להרגיש.

לפני שנדבר על התמודדות יעילה עם רגשות אני רוצה שנעצור רגע לדבר על התמודדות לא יעילה עם רגשות.

יש 2 דרכי התמודדות לא יעילות עם רגשות שפוגעות בתפקוד ההתנהגותי התקין שלנו:

שקיעה והתבוססות בתוך הרגש

כשאנחנו שוקעות ברגש ומתבוססות בו אנחנו לוקחות זרימת אנרגיה שנמשכות בממוצע דקה וחצי ומזינות אותה עוד ועוד במחשבות. כאן מגיעות כל המחשבות הסגורות המחשבות השליליות של 'זה תמיד ככה', 'בחיים אני לא אצליח', 'זה לא ירפה לעולם' ולא ולא ולא. כל מחשבה כזו רק מכאיבה יותר וכל מחשבה כזו מעוררות עוד ועוד את הרגש המכאיב וגורמת לנו לשקוע יותר ויותר ומכאיבות לנו עוד ועוד. אז אנחנו בתוך הביצה ממורמרות יותר, כועסות יותר, מתוסכלות יותר. כואבות יותר.

לכן חשוב להבין שהלופים המחשבתיים האלה הם הרסניים להתמודדות רגשית. התמודדות רגשית יעילה משמעה לא להיסחף בתוך זרם המחשבות הסגורות שמראות רק איך הכל לא עובד ולא מצליח.

דיכוי והדחקת רגשות

דרך ההתמודדות הלא יעילה השנייה היא התעלמות והכחשה של הרגש.
תחשבו על ילד קטן שנופל ומקבל מכה וההורה במקום לחבק אותו ולהכיל את ההרגשה שלו אומרים לו 'קום קום, לא קרה כלום. הכל בסדר'. מה הוא למד? שזה לא בסדר להביע רגשות, שזה לא בסדר להרגיש. אומרים לנו שזה לא נורא. אומרים לנו לא לבכות. שולחים אותנו לחדר כשאנחנו בוכים, או סתם מלמדים אותנו שלהרגיש זו חולשה.

וזה לא רק עם בכי וכאב. כמה פעמים הורים משתיקים ילדים ששמחים וצועקים צעקות אושר או התרגשות? לא כי הם הורים רעים שלא רוצים שהילדים שלהם ישמחו. חלילה. כי הם עייפים או מותשים אחרי יום עבודה ורוצים קצת שקט. הכוונה טובה, אבל מה הילדים לומדים? שעדיף לא להביע רגשות. שעדיף אפילו לא להרגיש אותם.

לאורך החיים שלנו למדנו שלהרגיש זה מסוכן. שאסור להרגיש. שהרגש יציף ויכלה אותנו והתחלנו לפתח דרכים כדי לברוח מהרגשות. אנחנו פוחדות להרגיש. אנחנו פוחדות שזה יחשוף את הפגיעות שלנו, אנחנו פוחדות שההרגשה הלא נוחה לא תעזוב, אנחנו פוחדות להפגע.

לכן כשאנחנו חוות רגשות בעצמה אנחנו הודפות את הרגשות, הודפות את הכאב ומדחיקות אותו. אבל זה לא באמת עובד. הדחקה לא מחזיקה לאורך זמן. רגשות אי אפשר לקבור לנצח. רגש הוא אנרגיה ואנרגיה לא הולכת לשום מקום. אנרגיה יכולה רק להשתנות לא להעלם. אז האנרגיה הזו נשארת תקועה בתוכנו ורק מחכה לצאת רק מחכה להשתחרר. האנרגיה הזו מעמיסה עלינו ומחלישה אותנו. הכאב הזה הוא כמו רעש רקע שאולי כבר התרגלנו אליו, אבל הוא עדיין לוקח מלא תשומת לב ומשאבים.

האנרגיה הזו של הרגשות מבעבעת בתוכנו ומאיימת להתפוצץ, אז אנחנו צריכות יותר ויותר עזרים חיצוניים שיאפשרו לא להרגיש שיאפשרו להדחיק ולהתנתק עוד מהרגש.  ובפעם הבאה שמישהו יעשה משהו, בפעם הבאה שאני אחשוב על משהו, הפעם הבאה שיעלה בי כאב כלשהו – יעלה לא רק הכאב הרגעי של אותה הפעם, אלא כל הכאב ההיסטורי המודחק יצטרף לכאב העכשווי וינסה לצאת החוצה. זו הסיבה שלפעמים אנחנו מתפוצצת מהדברים הכי הכי הכי קטנים. כי אנחנו לא מתפוצצת רק על העניין הקטן, אנחנו מתפוצצת על כאב של שנים.

אז איך מתמודדים עם אכילה רגשית ומה עושים עם רגשות?

אולי קיוותן שיהיה לי משהו פורץ דרך, משהו חדשני, שיאפשר לעשות הוקוס פוקוס ולהעלים את כל הרגשות האלה. לצערי אין לי אבקת פיות, יש לי רק אמת אחת, שבתרבות שלנו גם בה יש משהו יחסית חדשני – רגש צריך להרגיש. עד תום.

הדרך היעילה ביותר להתמודד עם כל רגש שעולה בנו היא לאפשר לו להיות בתוכנו.

התמודדות רגשית יעילה היא דווקא המקום בו אנחנו שמות קץ למאבק ברגשות, מוותרות על המלחמה מולם ועל החתירה התמידית לשנות אותם ולהפוך אותם לרגשות חיוביים ופשוט מאפשרות לרגש, כל רגש שהוא, להיות בתוכנו בלי שיפוטיות. כי בסך הכל, כפי שכבר הבנו קודם, כל הרגשות שלנו כאן כדי להדריך אותנו.

רגש הוא כמו גל שמגיע לשיא שלו ואז נשבר וממשיך הלאה ומפנה את מקומו לרגש אחר, לחוויה רגשית אחרת. רגשות הם בתנועה מתמדת, אלא אם אנחנו מתנגדות אליהם או נתקעות בתוך לופים מחשבתיים.

כשאנחנו מוכנות פשוט לקבל את הרגש, להרגיש אותו ולא לברוח לניתוחים ומחשבות שמשקעות אותנו בו הרגש, גם אם הוא קשה, גם אם הוא לא נעים גם אם הוא מאוד אינטנסיבי, כמו כל חוויה יש לו התחלה יש לו אמצע והכי חשוב יש לו סוף.

כשאני מדברת על לקבל את הרגש ולחוות אותו אני ממש לא מציעה לחיות באיזה כעס תמידי או מרמור כרוני. הכוונה היא לא להתבוסס בתוך הרגש, לשקוע בתוכו ולטחון מחשבות. קבלה אין משמעותה לתת לרגש לנהל אותנו ולשלוט בנו. קבלה משמעותה לקבל את זה שאני חווה כרגע את המרמור שאני חווה כרגע, את הכעס, להסכים להרגיש אותו ולתת לו את המקום כדי שנוכל ללמוד ממנו ולשחרר אותו, לנקז אותו החוצה ולהרגיש את ההקלה.

כשאנחנו באמת נותנות לעצמנו להרגיש ומקבלות את הרגש בלי שיפוטיות ובלי התנגדות, הרגש משתחרר בקלות. ברגעים ספורים. זה קשה, זה כואב, זה מרגיש נורא. ואז ברגעים ספורים פתאום שוטף אותך רגש אחר, נעים יותר. כשאנחנו מפסיקות להיאבק יש זרימה וכשיש זרימה – ההקלה הנעימה מגיעה גם בלי שוקולד או בורקס.

לקבל את הרגשות שלנו, לא משנה כמה כואבים הם, זה המפתח לשחרור מאכילה רגשית אבל גם המפתח לבריאות, אושר שלווה וסיפוק. מפחיד ככל שזה ישמע, להתמסר לרגשות שלנו ולתת להם מקום לא יכול להיות גרוע יותר מאשר להמשיך לבזבז את כל החיים שלנו עם התעסקות בלתי נגמרת באוכל, משקל והימנעות מרגשות.

אני מבטיחה לך שברגע שתסכימי להבין ולהרגיש את כל קשת הרגשות שלך החיים שלך ישתנו. לא תצטרכי יותר לחפש מסעדה, סופרמקרט, מקרר או ממתק בשולחן של החברה בעבודה כדי להכיל את הרגשות שלך. האושר כבר לא יגיע בקופסא, שקית, צנצנת, או קרטון. הוא לא יגיע ממספר קסום על המשקל. הוא יהיה שלך.

כתיבת תגובה