כשאנחנו מגיעות לדיאטנית או קבוצות אורח חיים בריא הדבר הראשון שאומרים לנו זה להוציא אויבים מהבית. הכוונה היא כמובן לא שנוציא מהבית לוחמים חמושים שרוצים להרוג אותנו, אלא שנדאג שמאכלים שאנחנו אוהבות לא יהיו בסביבה שלנו, כדי שלא נאכל Continue reading →
ארוחת שבת עם המשפחה. השולחן עמוס מטעמים וכולם מעמיסים עוד ועוד לצלחת. האוכל טעים, החברה נעימה, ותוך כדי השיחה הצלחות מתרוקנות ומתמלאות שוב ושוב.
בסוף המנה העיקרית מרבית יושבי השולחן מפוצצים. כפתורי מכנסיים נפתחים וגם המשפט המשפחתי הקבוע שלנו נזרק Continue reading →
אם אוכל היה בן אדם, איפה היית ממקדמת את מערכת היחסים שלו איתך?
האם כיף לך שהוא נמצא בחייך?
האם כיף לך להיות איתו?
האם הוא מעצבן אותך? פוגע בך? מאכזב אותך?
בצער רב וביגון לא קודר אני מודיעה על פטירתה של הדיאטה.
הגיע הזמן להגיד את זה – תפריטים, הגבלות, איסורים ומדידת גרמים של אוכל לא באמת עובדים. במיוחד אם את אכלנית רגשית.
תארי לעצמך מצב שבו מישהי שאת מכירה מתנהגת אליך ממש מגעיל. היא מספרת לך שאת לא מספיק טובה ולא מספיק יפה, היא מעליבה אותך ובמשך דקות ארוכות מסבירה לך כמה את לא בסדר וכמה היא לא סובלת אותך.
ואז… היא Continue reading →
יש הנחה כזו שאכילה רגשית זה דבר שקורה רק במצבי משבר, כשאת נכנסת למיטה עם קופסת גלידה או חבילת שוקולדים ואוכלת תוך כדי בכי, כאילו החיים שלך לקוחים מתוך סצנה של "האנטומיה של גריי".
