אם אני רוצה להשתנות, למה לאהוב את עצמי?

תארי לעצמך מצב שבו מישהי שאת מכירה מתנהגת אליך ממש מגעיל. היא מספרת לך שאת לא מספיק טובה ולא מספיק יפה, היא מעליבה אותך ובמשך דקות ארוכות מסבירה לך כמה את לא בסדר וכמה היא לא סובלת אותך.
ואז… היא מבקשת ממך עזרה.
תרצי לעזור לה? לא ממש.

אז למה את עושה את אותו הדבר לגוף שלך?

הרי את רוצה שהוא ישתף איתך פעולה, שהוא יתחזק, שהוא יהיה בריא יותר ואולי גם שהוא ישחרר משקל עודף ואז את יורדת עליו, מעליבה אותו ומתייחסת אליו נורא.
ברור שהוא לא ממש בקטע של לשתף איתך פעולה. הוא מעדיף לתת לך כאפה.
אפשר להבין אותו.

הגיע הזמן להגיד את זה – אם לבזות את הגוף שלנו היה עוזר לירידה במשקל, כנראה שלא היו בעולם המערבי נשים שמנות.

העניין הוא שביזוי הגוף וההלקאה העצמית האלה על כל מה שאת לא אוהבות בגוף שלך לא באמת קידמו אותך לשינוי אמתי. ההפך הוא הנכון.
הרי מה קורה בדרך כלל? את עולה על המשקל ורואה מספר שעושה לך שחור בעיניים או שאת מסתכלת בראי ורואה שם משהו שאת לא סובלת. את מספרת לעצמך כמה זה מזעזע ואז קורה אחד משני דברים:

1. את מתייאשת ומתבאסת על עצמך
את מספרת לעצמך שלעולם לא תראי כמו שאת חולמת, שאת כישלון וכלום כבר לא יעזור לך. ואת הרי אכלנית רגשית, אז מה את עושה כשאת מרגישה כ"כ רע? נופלת על המקרר ואוכלת כאילו אין מחר. הרי אם גם ככה את לא מאמינה שתהיי ראויה, לפחות שיהיה לך טעים.

2. את מחליטה "לקחת את עצמך בידיים" ולהתחיל שינוי מ-ע-כ-ש-י-ו
את מגייסת כח רצון מוטיבציה ואמביציה ונלחמת בכל הכח לשנות את ההתנהגות שלך כמה שיותר מהר. זה מחזיק מעמד לתקופה קצרה עד שזה מתפוצץ לך בפרצוף ומגיעה הריבאונד האימתני של אחרי הדיאטה בו את עסוקה בלפצות את עצמך על כל הדברים שנמנעת מהם בתקופת המלחמה ואת עולה את הכל מחדש.

מה משותף לשתי האפשרויות? את אוכלת בסוף כדי להתנחם.

אבל זה לא רק זה. יש כאן עוד עניין בשתי האפשרויות – את שמה את החיים שלך בהמתנה.
הרי כל עוד הגוף שלך לא מושלם ואת לא נראית כמו בר רפאלי מרוחה על אילון את לא מרשה לעצמך לחיות ולהנות כמו שמגיע לך. את דוחה את כל הדברים הטובים שיעשו לך ולגוף שלך טוב ליום בו יהיה לך את הגוף המושלם.
אז את נמנעת מכל מה שעושה טוב לגוף ולנפש – את לא הולכת לים, את לא לובשת שמלות, את לא יוצאת לדייטים, את לא יוצאת לטייל, את לא יוצאת להליכה, את לא נרשמת למכון, את לא. את פשוט לא חיה עד שתהיי מושלמת. אבל היום הזה לעולם לא מגיעה והחלומות, הרצונות והשאיפות שלך נדחקים לצד. זה לא מקדם, זה לא נעים ולא כיף. זה בעיקר מייאש.

ומה קורה כשלא נעים לך ולא כיף לך, איך תמצאי את הנחמה והאושר? תאכלי כמובן, הרי את אכלנית רגשית….

אם היית מקבלת את עצמך, לומדת לאהוב את הגוף שלך, להיות סלחנית אליו, לכבד אותו גם הבחירות שהיית עושה עבורו היו מכבדות יותר – לא משנה אם זה מה ואיך לאכול, עם מי לבלות את הסופ"ש או איזה תנועה תעניקי לגוף שלך. את עושה בחירות שנעימות לגוף שלך, כי את רוצה שיהיה לו נעים.

אז לא, לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך כמו שאת לא אומר שוויתרת והרמת ידיים. זה רק אומר שאת מוכנה לעשות שינוי אמתי ארוך טווח ומקיף. שינוי שמגיע מתוך מקום של כבוד, הערכה ודאגה כנה לגוף שלך. שינוי כזה הוא שינוי יציב שמחזיק לאורך זמן בקלות.

בפעם הבאה שתרצי לעמוד מול הראי ולבדוק מה צריך לתקן בגוף שלך, תחשבי על זה רגע. אולי עדיף להיות נחמדה לגוף שלך ולקבל אותו. הרי בסופו של דבר, אהבה עצמית לא גרמה לאף אחת להשמין בדיוק כמו שהלקאה עצמית לא גרמה לאף אחת לרדת במשקל.

כתיבת תגובה