למה דיאטות לא עובדות (ומה כן עובד)?

בצער רב וביגון לא קודר אני מודיעה על פטירתה של הדיאטה.
הגיע הזמן להגיד את זה – תפריטים, הגבלות, איסורים ומדידת גרמים של אוכל לא באמת עובדים. במיוחד אם את אכלנית רגשית.

כולנו למדנו שאם אנחנו רוצות לרדת במשקל יש את מה שמותר לנו לאכול ואת מה שאסור לנו לאכול, יש את השעות שמותר לנו ואת השעות שאסור. יש מערכת של הגבולות וחוקים חיצוניים לנו לפיהם אנחנו צריכות לחיות.

כולנו למדנו, אבל כולנו גם גילינו שזה לא ממש עובד.
המציאות מראה שדיאטה היא אחד מהכישלונות המצליחים ביותר בהיסטוריה: רוב מי שעושה דיאטה לא מסיימת אותה. רוב מי שמסיימת אותה עולה בחזרה במשקל. רוב מי שעולה במשקל משמינה מעבר למשקל לפני הדיאטה.
הדיאטה משמינה אותנו.

זה לא הדבר הכי גרוע שיש בדיאטה.
הבעיה הכי גדולה עם הדיאטה היא שלא רק שאנחנו עולות במשקל בחזרה, אלא שבסוף כל דיאטה כושלת כזו אנחנו מוסיפות לעצמנו עוד קילוגרמים על גבי קילוגרמים של אשמה יאוש ותסכול. כי למרות שכל הסטטיסטיקות מראות שדיאטה לא עובדת, עדיין כשאנחנו לא מצליחות בדיאטה או עולות מחדש במשקל, אנחנו מאשימות את עצמנו שאין לנו מספיק כח רצון, שאנחנו חסרות שליטה, שאנחנו חסרות תקנה ואין לנו מספיק מוטיבציה.
הרי ברור לנו שהבעיה היא בנו, לא יכול להיות שהדיאטה לא בסדר. אז אנחנו מתחילות עוד דיאטה, בטח התפריט החדש הוא זה שיציל אותנו.

אבל האמת היא שהתפריט החדש לא יציל אותנו ולא יקדם אותנו לשום מקום.

הרי הבעיה שלנו היא לא שאנחנו לא יודעות מה לאכול וכמה. כבר שמענו אלף פעם שכדי לרדת במשקל צריך להוציא יותר משמכניסים ואנחנו מבינות את החשיבות של ירקות בתפריט. כולנו מבינות שפחמימות מורכבות עדיפות על פיינט גלידה.
חוסר בידע הוא לא הבעיה, אנחנו יכולות לכתוב בעצמנו את ספרי הדיאטה.

הבעיה היא שאנחנו לא מצליחות ליישם את זה בתכלס.
יש מעטות, יחידות סגולה (שהן בוודאות לא אכלניות רגשיות) שיכולות להחליט על תפריט ולדבוק בו בלי לזוז ימינה ושמאלה. מרביתנו לא מצליחות לחיות חיים שלמים של איסורים הגבלות והנחיות חיצוניות.

כשאסור לנו משהו אנחנו חושבות עליו כל הזמן, מתעסקות בו ומפנטזות עליו. הוא הופך בעינינו להרבה יותר מרגש ומפתה ואנחנו כמהות אליו.
בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, כשאנחנו כבר אוכלות אותו אנחנו מרגישות שחטאנו ועשינו משהו אסור ואז "אם כבר אז כבר", נופלות עליו ומחסלות את הכל.

זה השלב שבו אנחנו מתבאסות על עצמנו שנפלנו.
ואנחנו הרי אכלניות רגשיות, אז מה אנחנו עושות כשאנחנו מתבאסות? אוכלות כמובן!
אוכלות ואוכלות את כל מה שהיה אסור. עד הדיאטה הבאה.
שגם היא ככל הנראה לא תעבוד.

זה מה שקורה לרוב הנשים.
את לא יוצאת דופן, הכל בסדר איתך. הבעיה היא לא את.

אז אם לא דיאטה, מה כן?

לסמוך על הגוף ולא על הוראות חיצוניות, שזה אומר בעברית פשוטה – לאכול כשאנחנו רעבות ולהפסיק כשאנחנו שבעות. לתת לעצמנו רשות מלאה לאכול הכל, בלי אסור ומותֳר, בלי כמויות מוגבלות ותפריטים מוכתבים מראש. בלי מאכלים חינמיים ובלי מנות מותרות.
ממש ללמוד לאכול כמו הנשים האלה שאף פעם לא היו להן עניינים עם אוכל או משקל ואין להן בעיה גם באמצע משולש פיצה להניח בצד כי הספיק להן.

בשלב הזה לפחות 80% מהאכילה המיותרת תעלם מעצמה ולא רק שלא תעלי במשקל, אם את בעודף משקל אפילו תרדי (בדוק. ראית איך אני ירדתי יותר מ-60 ק"ג?).

כדי להיפרד מהאחוזים הנותרים של אכילת היתר נעשה עבודה רגשית, או בעברית פשוטה – נפריד את הקשר בין רגשות ואוכל. אוכל הוא מזון לגוף, אוכל הוא הנאה, אוכל הוא טעים, אוכל הוא כיף – הכל נכון. אבל אוכל הוא לא פסיכולוג (גם אם הוא יותר זול ממנו….) ולכן הגיע הזמן ללמוד איך להתמודד עם הרגשות שלך בלי להדחיק ובלי לברוח. להסכים לקבל את הרגשות, להרגיש אותם, ללמוד מהם וגם לשחרר אותם. בלי שהם ישתלטו עלינו למשך ימים ובלי לברוח לאוכל (או לסיגריה. או אלכוהול. או סקס. או כל בריחה אחרת שיש לך).

אז בפעם הבאה שתסתכלי בראי, לא תהיי מרוצה ממה שתראי ותרצי לחפש את הגורו הבא שייתן לך את התפריט שיפתור את כל צרותיך – תחשבי על זה רגע. הרי ברור שעוד דיאטה לא תפתור את הנזקים ששנים של דיאטות יצרו.

2 Responses to למה דיאטות לא עובדות (ומה כן עובד)?

  • את כל כך צודקת. כבר שנים אני רצה מדיאטה לדיאטה עולה ויורדת בלי סוף. חייבת להיות דרך אחרת

    • יש דרך אחרת, היא לחלוטין קיימת ואפשרית.
      הדרך הזו היא להפסיק עם הדיאטות האיסורים וההגבלות ולהתחיל להקשיב לגוף.
      זה עובד לי וזה עובד למאות נשים שליוויתי וזה לחלוטין יכול לעבוד גם לך

כתיבת תגובה