בא לי לאכול בלי מלחמה

פתאום מתגנבת לראש שלך מחשבה על אוכל ובא לך עליו.
פיצה. בורקס. גלידה. מלוואח. שוקולד. בוטנים מלוחים.
משהו ספציפי שנתקע לך בראש…

ואז את עושה אחד משני דברים –

או שאת אוכלת בתגובה לדחף ואז את כועסת על עצמך ומרגישה אשמה,
מרגישה שהאוכל שולט בך ואת חסרת כח רצון;

או שאת נמנעת מהאכילה כי את לא רעבה או כי זה משמין או לא בריא ואח"כ מבואסת.
המחשבה על האוכל לא עוזבת ואת לא אוכלת ומרגישה בעונש.

לא משנה מה תחליטי, בין אם תאכלי ובין אם לא תאכלי,
תרגישי אח"כ רע ותטחני את עצמך במחשבות שיורידו אותך.

ומה את עושה כשאת מרגישה רע ומחשבות מטרטרות לך במוח?
אוכלת כמובן.  רק כדי להשתיק את הרעש בראש.

ככה את מוצאת את עצמך חוזרת ממסעדה בה ויתרת על הקינוח שכולם אכלו ואז יורדת בבית על חצי מטבח
או הופכת אכילה של חטיף שוקולד למסיבת ממתקים בלתי נגמרת ובולמוס אל תוך הלילה.

זה קורה לכולנו.