בא לי לאכול בלי מלחמה

בואי ללמוד איך לא לתת ל'בא לי' להשתלט על האכילה הרגשית שלך

פתאום מתגנבת לראש שלך מחשבה על אוכל ובא לך עליו.
פיצה. בורקס. גלידה. מלוואח. שוקולד. בוטנים מלוחים.
משהו ספציפי שנתקע לך בראש…

ואז את עושה אחד משני דברים –

או שאת אוכלת בתגובה לדחף ואז את כועסת על עצמך ומרגישה אשמה,
מרגישה שהאוכל שולט בך ואת חסרת כח רצון;

או שאת נמנעת מהאכילה כי את לא רעבה או כי זה משמין או לא בריא ואח"כ מבואסת.
המחשבה על האוכל לא עוזבת ואת לא אוכלת ומרגישה בעונש.

לא משנה מה תחליטי, בין אם תאכלי ובין אם לא תאכלי,
תרגישי אח"כ רע ותטחני את עצמך במחשבות שיורידו אותך.

ומה את עושה כשאת מרגישה רע ומחשבות מטרטרות לך במוח?
אוכלת כמובן.  רק כדי להשתיק את הרעש בראש.

ככה את מוצאת את עצמך חוזרת ממסעדה בה ויתרת על הקינוח שכולם אכלו ואז יורדת בבית על חצי מטבח
או הופכת אכילה של חטיף שוקולד למסיבת ממתקים בלתי נגמרת ובולמוס אל תוך הלילה.

זה קורה לכולנו.

הצעד החשוב ביותר בדרך לשחרור מאכילה רגשית
הוא לדעת איך לבחור מה לאכול כשעולה בך הדחף לאכילה, ה-בא לי לאכול הזה.

לא, אני לא מתכוונת כאן לידע התזונתי של מה כמה ואיך לאכול, מזה יש לך כבר מספיק.
אני מדברת על איך לעשות את הבחירה מתוך מקום שלם וללא מלחמה פנימית.

לדעת איך לקבל החלטה וללכת איתה ולא לטחון אותה עד דק.

ההתמודדות עם ה-בא לי לאכול הזה בלי המחשבות שמטרטרות ומובילות לעוד אכילה
היא כנראה הצעד החשוב, הקל והמהיר ביותר ליישום בדרך לשחרור מאכילה רגשית.

הצעד שאם תיישמי אותו תוכלי להשתחרר מההרגשה שהאוכל שולט בך כבר בימים הקרובים.

זו הסיבה שיצרתי עבורך את תכנית הפעולה "בא לי לאכול בלי מלחמה"

תכנית דיגיטלית קצרה וממוקדת
הכוללת 10 סרטונים קצרים וקבצי סיכומים
בה תלמדי צעד אחר צעד מה לעשות כשאת מרגישה שעכשיו בא לך לאכול
בלי ליצור מלחמה פנימית ובלי להרגיש אשמה אחרי האכילה

אז איך תכנית הפעולה "בא לי לאכול בלי מלחמה"
עובדת?

♥ תכנית פעולה פרקטית שתוכלי להשתמש בה כשאת מרגישה שבא לך לאכול עכשיו כדי להפסיק את המלחמה הפנימית שמתנהלת בתוכך

♥ תלמדי איך לשנות את עיוותי החשיבה המרכזיים שמעוררים הדחף לאכול כדי שתוכלי לשנות את האכילה שלך בלי להשתמש בכח רצון 

♥ תדעי איך לעשות עבודה רגשית ולשחרר את הרגשות שעוררו את הדחף לאכול כדי שלא תצטרכי לחפש דרך אחרת לברוח מהקושי רגשי במקום האוכל

♥ תשיגי את הביטחון שהבחירה מה ומתי לאכול נמצאת בידיים שלך כך שתפסיקי להרגיש שהאוכל שולט בך ומנהל אותך

אך זה לא הכל!

בנוסף הוספתי לך גם הדרכה מיוחדת בה תלמדי מה לעשות כשאת רואות משהו טעים,
כל הפה מתמלא ברוק ואת לא יכולה לחשוב על שום דבר מלבד הטעם הנהדר שלו…

ההשקעה בתכנית הפעולה היא 500 ש"ח
בחלוקה ל-2 תשלומים שווים

להרשמה לתכנית הפעולה הכניסי את הפרטים בטופס, ותועברי מיד לעמוד התשלום המאובטח:

מה מספרות נשים שעובדות עם השיטה שלי לטיפול באכילה רגשית?

הפסקתי לפחד מאוכל.
לפני כן ממש פחדתי להכניס גלידה ושוקולד ודברים כאלה הביתה, עכשיו אין לי אויבים בבית, לא כי אני לא מכניסה אותם אלא כי הם לא אויבים שלי. אני יודעת שהגלידה יכולה להיות שם ואני יכולה לבחור אם לאכול אותה או לא.
היום אני יודעת להתמודד עם מה שקורה מסביב ולא לאכול את הרגשות שלי וזו חוויה נפלאה של שחרור.
גם מהחוקים החיצוניים וגם מההרגשה שאין לי שליטה.

הודיה

מאוד השתנתי בתהליך עם יעל. ואני אוהבת את זה.
אין לי בולמוסים, הקרייבינג למתוק נעלם בצורה ממש משמעותית ויש לי הרבה יותר הקשבה לגוף.
אבל זה לא רק זה, כל הדיבור הפנימי השתנה.
למדתי מנגנונים של התנהגות, של הסתכלות, של דיבור פנימי שאני מיישמת אותם גם על האוכל, אבל תכלס אני לגמרי מרגישה את זה בצורת החשיבה שלי על הכל.

בזכות זה אני הרבה יותר אוהבת את החיים שלי עכשיו

שלי

לאט לאט אפיזודות האכילה הלא נשלטת פחתו, הכמויות פחתו.
אופן ההתמודדות שלי עם הרגשות השתנה לטיפול ברגשות, ותחושת הבור בבטן הלכה והתמעטה עד שנעלמה.
כמו כן האכילה עברה להיות מסודרת.

מעבר לזה למדתי להכיל ולקבל את עצמי גם כשאני לא במיטבי (וזה לא פשוט כלל..), לאהוב אותי גם כשאני עוד לא 100% כמו איך שאני רוצה להיות

דנה

למדתי להקשיב לגוף שלי. לא להגיע למצבי קיצון של רעב (ואז אכילה בלתי נשלטת) או ל"התפוצצות" כי האוכל פשוט נמצא שם. בסדר, הוא שם. הוא יכול לחכות לי גם לאח"כ, או לאף פעם לא.

אבל יותר מהכל - למדתי להנות מהאוכל ולהנות מהרגע. בלי רגשי אשם!
ואם אני לא נהנית מהאוכל שלי, אז פשוט לא לאכול אותו!
אין יותר פשוט מזה!
כשהבנתי את זה, כל האכילה שלי השתנתה.

עכשיו אני בהריון, בחודש החמישי, ובזכות יעל עד עכשיו עליתי בסה"כ קילו וחצי. בחיי.
בחודשים הראשונים אפילו רזיתי (ולא, לא הקאתי.. ואפילו לא היו כמעט בחילות. אכלתי לגמרי כרגיל) וזה כי אכלתי מה שהיה מדויק לי, בלי הרבה מאמץ

מירב שחם

למדתי לדייק את האכילה שלי לפי צרכי הגוף שלי, להבין מתי אני רעבה ומתי אני שבעה, וחשוב מכך – להיות יותר קשובה לגוף שלי ולנפש שלי, להיות יותר מלאת חמלה וקבלה כלפי עצמי, ואפילו אהבה.

אני יותר מודעת לרגשות שלי ומאפשרת אותם, ומתמודדת איתם בדרכים שאינן אכילה רגשית.
אני מרגישה חזקה ובריאה וההרזיה היא בונוס נחמד.

זה נשמע מצחיק אבל אני ממש מרגישה שבתקופה הזאת הפכתי להיות מאושרת יותר

מיכל שילה

קיבלתי ארגז כלים - הקשבה לעצמי, לגוף, לרגשות הטובים והשליליים שחולפים דרכו, ההתמודדות איתם, המודעות הגבוהה לכול אלו ולעצירה שנייה לפני שאני פונה כמו תמיד לאוכל המנחם.
זה הספיק עבורי לעשות שינוי עצום בחיי.

אין לי את החור העצום הזה שאני צריכה כל הזמן למלא באוכל.

אני יפה בעיני עצמי, אני מרגישה בריאה.
בפעם הראשונה מזה עשרים ויותר שנה אני מקבלת את עצמי

מירי פיי כהן

בתכנית למדתי להתחבר לרגשות שלי מחדש, רגשות שלא ידעתי להניח עליהם אצבע קיבלו שם ותחושה. מסתבר שהייתי מנותקת מהעולם הפנימי שלי ובכלל לא ידעתי, ברחתי לאוכל שינחם וישתיק.
למדתי איך לנהל את האוכל ולא שהוא ינהל אותי. למדתי איך להשיב לעצמי את הריבונות על הבחירות שלי באכילה וזה גלש גם לתחומי חיים אחרים.

קיבלתי גישה שפויה, מאוזנת, גמישה, ברת יישום, כלים פרקטיים, ידידותיים למשתמש, יעילים אם רק מסכימים לפתוח את הראש ולהבין שאפשר אחרת. אפשר בלי דיאטות, הגבלות ואיסורים.

הדבר הכי חשוב שלמדתי ליישם זה לקבל ולאהוב את עצמי, ולפעול למען שינוי (פיזי ורגשי) ממקום של אהבה וקבלה עצמית. כי ממקום של שנאה ומלחמה- זה פשוט לא יקרה.

התוכנית הזו הצילה אותי.

מוריאל

היתה לי אכילה רגשית יומיומית, האוכל היה הנחמה היחידה שלי ושנאתי את עצמי ואת הגוף שלי. הייתי מתוסכלת מאכילת יתר וכל ביס גרר איתו אשמה גדולה, כל סופ"ש היה סיוט אחד גדול. הפה עבד בלי הפסקה.

אחרי ששחררתי את כל הכאב ולמדתי לתת מקום לכל רגש שעולה, גם אם הוא נראה קשה מנשוא, היום אני אוהבת את עצמי ברמות שלא חוויתי מעולם וכך גם הסובבים אותי. האכילה הרגשית כבר מאחוריי.
היום אני הגורו של עצמי, לא צריכה תפריטים ולא עושה דיאטות. אני מחליטה בכל רגע נתון מה וכמה אני אוכלת ויורדת במשקל (שזה כבר לא הכי חשוב לי כי למדתי לאהוב את עצמי כמו שאני ולאהוב כל חלק וחלק בגוף שלי)

יש לי שקט בראש

מעיין ממן

ידעתי שאני אוכלת במקום להרגיש, אבל לא חשבתי שאמצא דרך לעשות שלום בין שני התחומים. ואכן מצאתי שאפשר.

אני ברשות מלאה. לא רק אוכלת ברשות מלאה, אלא חיה ברשות מלאה. השלתי מעליי אבני אשמה והלקאה עצמית שהיו כבדות מנשוא.
כאבים נושנים מבעבעים ובכל הזדמנות מתפרצים - הגלידו, הסתדרו. נראים יותר כמו צלקות. כבר פחות חיים. וזה גם משחרר מאוד ומפנה אנרגיה.

לשמחתי יש לי יום-יום הזדמנויות להוכיח לעצמי שאכן חל בי שינוי. כי השגרה אותה שגרה, והילדים אותם ילדים, והאיש האהוב שלי אותו איש אהוב שלי, אבל ההתייחסות שלי השתנתה. המקום שלי מול כל זה השתנה. וזה מדהים לראות את זה בהתנהלות יומיומית ולהשוות.
לפני - אחרי כזה אבל בהיבט הרגשי, לא של המראה.

שרה

העיסוק באוכל מילא מקום לא מבוטל במחשבה שלי, וכך גם האשמה על הפגיעה בגוף שלי עם אכילה שלא נפסקה גם כששבעתי. הרגשתי שהאוכל מנהל אותי וכעסתי על עצמי כי הייתי אמורה לדעת יותר טוב.
האכילה שלי היום מכוונת לצרכים של הגוף שלי – אני אוכל כשאני רעבה ופחות מגיעה למצבים בהם אני מורעבת. באותה מידה קל לי יותר להפסיק לאכול כשאני שבעה.
האכילה שלי לא מעוררת בי לחץ או חרדה.

אני יכולה להתמודד עם מצבים רגשיים היום מבלי לפנות לאוכל וזה דבר משמעותי מאוד שאני לוקחת איתי.

כבר הרבה זמן שלא נחשפתי לתכנים שהשפיעו עלי באופן כ"כ עמוק.

אור